אליאסי נ' לביטוח בע"מ

פסק דין

1.עניינה של התביעה פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. (להלן: "חוק הפיצויים").

2.ביום 10.05.09, ברחוב חנקין בחולון, שעה שהתובעת, בעלה וילדיהם, נסעו ברכב, פגע ברכבם רכב אחר. הרכב בו נסעה התובעת, היה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת, שומרה חברה לביטוח בע"מ.

3.התובעת טענה כי הרכב האחר פגע בעוצמה ברכב בו נסעה וכתוצאה מכך היא נפגעה. לדבריה בתצהירה, לאחר התאונה הייתה מבוהלת מאוד ודאגה מאוד לשלום ילדיה. בעלה הזמין אמבולנס, לאחר מספר דקות הגיע אמבולנס וחובש מד"א בדק את התובעת ובני משפחתה. לדברי התובעת, החובש הודיע לה כי ילדיה חשים בטוב, היא נרגעה ולא רצתה להתפנות עם האמבולנס לבית החולים. לדברי התובעת, לאחר שהאמבולנס וצוותו עזבו את המקום, בנה החל לחוש כאבים ולכן נסעו לבית החולים. לדבריה, בדרכם לבית החולים תקף אותה כאב ראש והיא החלה לחוש כאבים בצוואר. לאחר הבדיקה בבית החולים שוחררה ובעלה לקח אותה הביתה. לדבריה, בימים הבאים סבלה מבחילות וכאבי ראש וצוואר, שהתה זמן רב במיטה, נטלה משככי כאבים ולא הייתה מסוגלת לתפקד. לאחר מספר ימים כאביה החלו לחלוף וכיום חזרה לעצמה ומרגישה טוב.

4.התובעת ביקשה לפסוק לה בגין נזק שאינו ממוני, הוצאות ועזרת צד ג', פיצויים בסך 12,000₪.

5.לתצהיר התובעת צורפה תעודת חדר מיון, מרכז רפואי וולפסון מיום 10.05.09. בתעודה נכתב כי בבדיקה מתהלכת, צוואר טווח מלא, ללא רגישות, כוח גס ותחושה שמור דו"צ, ללא חסר נוירו וסקולרי פריפרי. כן צוין "ללא רושם קליני לשבר". התובעת טופלה באופטלגין, נרשמו לה 3 ימי מחלה והומלץ לה מעקב אורטופד בקופת חולים ובמקרה של החמרה לפנות לקבלת טיפול רפואי.

6.מהאמור עולה כי בדיקות התובעת בבית החולים לא גילו כל פגיעה או ממצא רפואי אחר, הבדיקות נמצאו תקינות, כל הממצאים נמצאו תקינים וכל שנקבע הוא מעקב רופא.

7.התובעת אמרה בעדותה בבית המשפט כי לאחר התאונה הלכה מדי פעם לקופת חולים וכי אין לה מסמכים המתעדים את ביקוריה בקופת החולים משום שלא שמרה אותם. (עמ' 7 לפרוט' ש' 27). עדותה הנ"ל של התובעת מנוגדת לתצהירה בו הצהירה: "למיטב זכרוני לא פניתי להמשך טיפול במסגרת קופ"ח" וכן: "לא פניתי לטיפול במסגרת קופת חולים". (סעיפים 15-16 לתצהירה). גם תצהירה של התובעת אינו חף מסתירות. התובעת טענה בתצהיר כאמור כי לא פנתה להמשך טיפול רפואי אך באותה נשימה טענה (בסעיף 17) כי נגרמו לה הוצאות עבור טיפולים רפואיים, בדיקות ונסיעות לבדיקות ולטיפולים. יש לציין כי המסמך הרפואי היחיד אשר הוגש על ידי התובעת הוא תעודת חדר המיון.

8.לנוכח הסתירות בתצהירה ובעדותה וכן לנוכח היעדר כל מסמך המתעד המשך טיפול רפואי, טענת התובעת כי היא פנתה להמשך טיפול אינה מהימנה ואני קובעת כי התובעת לא נזקקה להמשך טיפול.

9.בדיון התברר כי גם ביחס להוצאות בגין האמבולנס התובעת לא דייקה. בתצהירה הצהירה כי נגרמה לה הוצאה בגין תשלום למד"א והיא ציינה כי היא מצרפת קבלה בעבור מד"א. (סעיפים 17-18 לתצהירה). בחקירה הנגדית התברר כי התובעת לא שילמה את חשבון מד"א אלא שלחה אותו לחברת הביטוח על מנת שחברת הביטוח תשלם אותו. (עמ' 7 לפרוט' ש' 33-עמ' 8 ש' 3).

10.הסתירות כאמור לעיל בתצהיר ועדות התובעת מקשים ליתן אמון בהצהרותיה בסעיפים 14 ו- 21 לתצהירה, אשר מבוססים על אמרי פיה בלבד ללא ראיה תומכת.

11.לאור האמור בתעודת חדר המיון, התובעת לא נפגעה כתוצאה מתאונת הדרכים בהתאם למשמעותו של מושג זה בחוק הפיצויים. אפילו נפגעה התובעת, לכל היותר נגרמה לה פגיעה של מה בכך שאינה עולה כדי "נזק גוף" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפיצויים וכבר נפסק כי לא כל פגיעה של מה בכך מהווה נזק גוף כהגדרתו של זה בחוק הפיצויים. (ר' רע"א 11467/03 פודי מוחמד נ' אליהו ציון, 23.03.04). משלא נגרם נזק גוף, אין מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים ולכן לא קמה זכאות לפיצוי.

12.אשר על האמור, התביעה נדחית.

13.התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 3,500₪.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' תמוז תשע"ב, 23 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: